משבר הגירושין מטלטל ומהתל במשפחה.

פתאום המשפחה מוצאת את עצמה חייבת להתארגן מחדש, להבנות מסגרת חדשה ולקבוע כללים חדשים. מעבר לצורך לפרק את השותפות ולחלק את הנכסים, הורים נדרשים למצוא פתרונות עבור חלוקת הזמן של הילדים וחלוקת האחריות ביניהם להמשך גידולם.

אם בימים כתיקונם תהליך של גידול ילדים הינו קשה, מציב אתגרים רבים ולעיתים אף מביא לחילוקי דעות בין הורים, הרי שבהקשר של גירושין קשה שבעתיים עבור הורים להגיע להבנות בעניין הילדים ויחד לנווט את המשך גידולם. לא מעט מתעוררים ויכוחים בין הורים לגבי אופן חלוקת הזמן ביניהם של הילדים וקביעת המשמורת מה שגורם למתיחות נוספת בין ההורים ומקשה עליהם עוד יותר את התהליך של גידול הילדים. כאשר הורים אינם יכולים בכוחות עצמם, או דרך מגשר, להגיע לפתרון בעניין ילדיהם, הם נאלצים לפנות לבית המשפט אשר יכריע ביניהם ובכך, למעשה, ההורים מוותרים על הזכות הטבעית שלהם לקבוע את גורלם של הילדים ובמקום זאת הם מפקידים – או אולי מפקירים – את הזכות הזאת בידיהם של אחרים.

בית המשפט בבואו לקבוע את אופן חלוקת הזמן של הילדים בין ההורים ואופן חלוקת האחריות בין ההורים לגידולם של הילדים נעזר באנשי מקצוע בכדי לקבל תמונת מצב מהימן ועל מנת להגיע להמלצות לגבי העתיד אשר יהיה בהם בכדי לשקף את הצרכים המתפתחים של הילדים. בתהליך הזה של קבלת ההחלטות, בית המשפט מסתייע באנשי מקצוע כגון עו"ס לסדרי דין ו/או פסיכולוגים או פסיכיאטרים, כולם בעלי ניסיון והכשרה בכל מה שקשור להתפתחות הילד, דינאמיקה בתוך משפחה, הבנת המצוקות של ילדים להורים גרושים ולעיתים גם כישורים בתחום הגישור והפישור.

לעיתים קרובות בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני יפנה את ההורים לבדיקת מסוגלות הורית על מנת לקבל תמונה ברורה של הדינאמיקה במשפחה, של הצרכים של כל אחד מהילדים והכוחות והיכולות וכן גם המגבלות של כל הורה. אמנם בדיקה זו מכונה "בדיקת מסוגלות הורית" אולם במידה מסוימת השם הזה אינו באמת משקף את מהות הבדיקה או מטרת הבדיקה. באופן מעשי שניתן לצאת מהנחה כי שני ההורים מסוגלים וכי מה שבאמת הבדיקה אמורה לעשות היא לראות איך ניתן להתאים את היכולות של כל אחד מההורים – שניהם יחד וכל אחד לחוד – לצרכים של הילדים – אלו הרגילים ואלו המיוחדים. בדיקה שכזאת עורכת שעות רבות וכוללת מספר מפגשים עם כל אחד מההורים, מספר מפגשים עם כל אחד מהילדים, מפגשים בין הילדים לכל הורה, מפגשים בין ההורים לבין עצמם ולעיתים גם מפגש של כל המשפחה. נוסף על כך, במסגרת הבדיקה, המאבחן נעזר בחומר רקע כגון דוחות או תסקירים אשר נמצאים כבר בתיק בית המשפט, אולם ראוי ורצוי כי הבוחן יעיין בחומרים אלו רק לאחר שהצליח להכיר את המשפחה בצורה בלתי אמצעית, וזאת על מנת שלא תהיה לו דעה קדומה לגבי מבין בני המשפחה. לעיתים הבודק נדרש גם להיפגש עם דמויות אחרות – כגון סבים או בני זוג חדשים – על מנת להשלים את התמונה.

מדובר בתהליך המעורר הרבה מאד רגשות ואשר פוגש את ההורים במקום הכי קשה שלהם. לא אחת הורים כואבים מוצאים את תסכולם לא רק על בני הזוג שעבר כי אם גם על דמויות אחרות בתוך המערכת כגון השופט, העו"ס או הבודק עצמו.

הורים מגיעים לבדיקות מסוגלות הורית ממעמקי המלחמות שהם מנהלים ונדמה להם כי הכרעה "פשוטה" לגבי משמורת והסדרי ראייה היא זו אשר תפתור את כל הבעיות ותאפשר להם להתקדם. לא כן הדבר. על הבודק להיות מודע לכך כי תהליך האבחון צריך, בסופו של דבר, להוביל את בני המשפחה להתנהלות מסוג אחר ולפתרונות אשר יפתחו את הדרך למערכת יחסים טובה יותר בין ההורים תוך כדי מענה אמיתי לצרכים האמיתיים של כל אחד מההורים וכל אחד מהילדים. אכן במקרים לא מעטים המאבחן יכול לנווט את תהליך הבדיקה ולהפוך אותו לתהליך טיפולי אשר, בסופו של דבר, יניב הסכמות טיפוליות במקום הכרעות משפטיות. אין כל ספק כי תהליך האבחון מחייב את המאבחן לרגישות ואובייקטיביות, אולם לעיתים הוא גם דורש נחרצות וכאשר הורים לא יכולים להגיע ביניהם לפתרון מוסכם, לעיתים אין מנוס ממתן המלצות אשר לא נראות – לפחות באותו רגע – למי מבין ההורים. עם זאת, כאמור, כאשר הורים מצליחים ולו לרגע לנתק את עצמם מהמאבק, הם מסוגלים לראות טוב יותר את הצרכים של הילדים ולהתנווט בצורה אשר עולה בקנה אחד עם הצרכים של הילדים ועם טובתם. בכך הם יכולים להפוך את התהליך שחל הבדיקה לדבר אשר מאחה קרעים ולא מעמיק אותם.