מאת: אליזבת גוזלן
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת,מכון "שינוי"

על השאלה הרווחת מתי ילדים צריכים לעזוב את הבית אענה באמצעות תשובות לשאלות הבאות:

1.מהו או מיהו ילד?

2.מה מייצג המושג לעזוב את הבית? ומה עומד מאחורי המושג בית?

3.באיזו ארץ ממוקם אותו הבית? מהי התרבות ומהן נסיבות המקום והזמן?

4.מה מקומה של הגישה המערכתית בהתיחסות לשאלות אלה?

5.מתי ילדים לא צריכים לעזוב את הבית?

1- הילד
"ילדי איננו ילד עוד"אומרות מילות השיר. מתי מפסיק צאצאנו להיות ילד ומתחיל את חייו הבוגרים?ההתיחסות לכך  משתנה בתרבויות שונות ובזמנים שונים. בדת היהודית מתיחסים לגיל בר מצווה כנקודת ציון ומעבר מילדות לבגרות  אך האם נצפה שאז יעזוב הילד את הבית?

תאוריות התפתחות שונות מתארות באופנים שונים את תהליך הגדילה המורכב משלבים.

בכל שלב בחייו צריך הילד להתנסות במטלות,אתגרים או משברים.על פי  אריקסון, יכולתו של הילד להתגבר, או לפתור בהצלחה, משבר אחד היא תנאי ליכולתו לעבור בהצלחה לשלב חיים הבא. אך ברור לכל שמגיע הרגע בו צריך הילד להתבגר; ליצור זהות נפרדת מהוריו,לגבש לעצמו את זהותו ולבנות חיים עצמאיים משלו. חלק מכך הוא יציאה מההבית ויצירת מגורים משל עצמו.

אנו, כהורים, נלווה  את הילד בכל תהליך ההתבגרות המתואר ונקווה שיגיע הרגע בו יהיה בוגר אחראי,עצמאי, בעל יכולת אמפתיה והבנת צרכי הסובבים אותו ויראה את עצמו כחלק חשוב ומועיל בחברה.ולא יישאר, לחילופין, בשלב ההתפתחותי המוקדם, שלב הינקות או הילדות המוקדמת, בו רואה הילד את עצמו במרכז, מילוי צרכיו הוא המניע העיקרי לפעולותיו ולפעולות האחרים ואין בלתו – כתוצאה מכך יישאר לגור אצל הוריו, יצפה שימלאו את כל צרכיו ואף ידרוש שהבית יתנהל כפי שהוא חושב שנכון. גם מצב זה לא יעלה על דעתנו לתאר כתקין.

היבט נוסף למושג ילד: כולנו מכירים את המושג "הוא מתנהג כמו ילד" .להתבטאות זו יש כוונות שונות חלקן חיוביות ביותר: הכוונה לאדם אוטנטי היודע ליהנות באופן ישיר, בסיסי ובלתי אמצעי מחוויות.

אין ספק שאיננו רוצים שילדנו יעזוב את הבית גם אם עומד בהגדרת היהדות כמסיים תקופת ילדות ומאידך שלא יעזוב את הבית עד גיל מופלג כי עומד בהגדרה" הוא כמו ילד".

יש טווח גילאים סביר בו נצפה מילדנו לא לגור יותר בבית הוריו.טווח גילאים סביר ינוע בין סוף גילאי העשרה ואמצע גילאי העשרים. פה, כמובן, יש מקום לחריגות שעליהן אדון בהמשך.

2- העזיבה
נתבונן במושג ה"לעזוב" את הבית. חשוב להבחין בין המושג בית כלשונו ובין המושג בית כמטאפורה.

את הבית המטאפורי, במובן של בסיס אם, לא עוזבים לעולם. תמיד נרצה שילדנו ירגיש שבשעת מצוקה, גם מצוקת דיור פיסית זמנית, הוא יראה את בית ההורים כמקום מפלט ומענה לצרכיו. נשאף  שיחס זה לבית ההורים יתקיים תמיד! תמיד נרצה שהבית יספק תחושת הגנה, סיוע, עצה, מקום המספק בטחון ושייכות בעולם.

כשמדברים על עזיבת בית ההורים מדברים על עזיבת מקום המגורים הפיסי. יש המתבלבלים במושגים. ישנם ילדים השואפים להשאר בבית הוריהם עד גיל מתקדם וכל עוד נח להם להשתמש בשרותי ההורים, וכשהם נדרשים על ידי ההורים לצעוד קדימה, להתבגר ולפנות לחייהם גם על ידי עזיבה פיזית של בית ההורים, הם חשים מנודים ומפתחים את הרצון לעזוב את בית ההורים, הבית המטאפורי, ואף לנתק את הקשר איתם. אזכור מפורט יותר בנקודה זו אביא בפרק העוסק הביהט המערכתי.

3- המקום, הזמן והנסיבות
כאשר מתיחסים לעזיבת בית במובן הפיסי יש להביא בחשבון באיזו מדינה ובאיזו תרבות מדובר.יש תרבויות שבת לא עוזבת את הבית אלא אם כן הגיעה לפרקה, ואת בית הוריה תעזוב רק לבית בעלה. לעומתם יש תרבויות שבהם הילד מראש, ולעולם, אינו גדל בבית הוריו אלא בבית הילדים (ראה קיבוצים בארץ שם גם כשעוזב את בית הילדים עובר לבית מגורים משל עצמו). יש מדינות שעם סיום התיכון עוזבים הילדים את בית הוריהם ועוברים לערים אחרות, רחוקות כדי להמשיך את לימודיהם, ואפילו אינם באים לביקור בבית ההורים. בארץ, ידוע שבשל השרות הצבאי, יש מעין חזרה אחורה – כשהילד הולך לצבא אנו מחכים לו בחופשות, מפנקים אותו ומספקים לו שירותים מיוחדים, לעיתים מיותרים, בשל ההקשר והמשמעות המיוחדים של השרות הצבאי. במדינות בהן יש הסדרי שכירות באמצעות המדינה ונהוג לחיות בשכירות, קל ופשוט יותר יהיה לצאת מבית ההורים ולשכור דירה, יותר מאשר במדינות כמו שלנו, בהן אנשים רוכשים דירות ולצעירים אין הון מספיק כדי לרכוש לעצמם דירה, עובדה המקשה על מעבר דירה. היבטים אלה יש לקחת בחשבון כשמתיחסים לסוגית עזיבת הבית.

היבטים נוספים דרכם רצוי לבחון את השאלה הם האם הילד נרתם למסלול לימודים ארוך, עובד למחייתו, בוחר להשאר בבית כדי לחסוך כסף למטרות חיוביות אלה, ומנהל שיחה עם הוריו על רצונו זה. האם הילד בודק מהי עמדתם ומהם התנאים הרצויים להם בהתיחס לאורח החיים שיהיה בבית, הרי אז נתייחס אחרת להישארותו בבית הוריו. מצב עניינים זה שונה מאשר ילד שנותר בבית בניגוד לרצון הוריו, אינו עובד וגם אינו עושה מאומה למחייתו או לקידומו בחיים. באותה מידה, אם בני זוג צעירים החליטו לקנות דירה, עובדים קשה מאוד להרוויח כסף ומבקשים לגור לתקופה מסויימת בבית ההורים כדי לאפשר קיומה של תכנית זו ואף עושים זאת לאחר שיחה עם ההורים והגעה להסכמות , נתייחס לכך אחרת.

כמובן שיש לשים לב  לאופן בו מתנהלים החיים בביית. אם הבן מרוכז רק בצרכי עצמו, אינו משתתף בפעולות לניהול הבית ותחזוקתו, אינו מתחשב בצרכי ההורים, נבין שבתהליך ההתבגרות שלו לא צלח בהצלחה את משימות ההתבגרות שתארתי לעיל ועל כן יש לטפל בבעיה באופן מעמיק ומקיף ייותר.

4- ההקשר המערכתי
חשוב לזכור את ההקשר המערכתי לסוגיה הנ"ל;
רותי (שם בדוי), הגיעה לפגישה עימי ובקשה שאעזור לה להוציא מהבית את בנה יוסי, בחור בשנות העשרים לחייו, שחי אצלה מאז גרושיה מאביו. האם אמרה שעשתה את כל המאמצים להביאו לידי כך שיבין שהוא צריך לצאת מהבית – אך לשוא. בשיחה עם יוסי גיליתי התנגדות חזקה מצדו לצאת מהבית, יוסי מבקש להמשיך ולגור עם אמו ולזכות בתחושה לה הוא משתוקק, שבית אמו יהיה בית חם עבורו, בית שתמיד יהיה שלו, וללא כל תנאי. בחוויתו אמו לא היתה מעולם אמא על כל המשמע מכך. נוצר מצב בו ככל שהאם מתפקדת פחות כאם, כך עולה הרצון של יוסי להשאר ולזכות בתחושת הבית החם. להרגשתו, אם יעזוב לפני שמצב זה יתקיים, יעזוב את הבית הפיסי אך גם ינתק את הקשר עם אמו לעולם, הוא לא יצטרך אותה יותר.

כמטפלת משפחתית, הרואה את כל מרכיבי המערכת וכל הכוחות הפועלים בה, חשפתי את המניעים הלא מודעים של האם. ראשית היה צורך להבין שיתכן ופועלים כוחות נסתרים על האם, כגון הפחד להשאר לבד אחרי לכתו של הבן. (האם גרושה, הוריה אינם בין החיים עוד, אין לה אחים או בני משפחה קרובים אחרים). באופן אשר לא הכרתי פעלו השניים בהלימה מוחלטת, ככל שהאם פעלה פחות כאם, כך גבר הצורך של הבן להשאר בבית וכך התמלאה המשאלה הלא מודעת של האם לא להשאר לבד.

הבנה מערכתית זו של הכוחות הפועלים במשפחה יכולה לעזור למשפחות להבין תופעות לא ברורות, לחשוף מניעים ולעזור להביא לפתרון מוצלח של הבעיה.

על כן המלצתי היא לפנות לייעוץ של מטפל משפחתי מוסמך המומחה בהבנת מערכות משפחתיות ויודע לגרום לשינוי הרצוי והמצמיח עבור כולם  ואף עוזר לשמור על קשר בר קיימא בין הילד להוריו ולקיים את המונח, "בית חם" במובן המטאפורי לטובת ההורים, הבן והדורות הבאים הזקוקים אף הם לסביבה משפחתית חמה!

5- ומה באשר לשאלה מתי לא!!!צריך לעזוב את הבית?

בהזדמנות זו הייתי רוצה להביא לתשומת ליבנו דווקא את המקרים ההפוכים בו ילדים צעירים מדי עוזבים את הבית. סוגיה הראויה לבחינה של מהו הגיל המוקדם מידי? האם יש כזה? מהו המערך המשפחתי שעורר בקרב הילד  הצעיר את הצורך לברוח, טרם זמנו, מבית המשפחה, ומחיכה.

לסיכום,

כשקיימת תופעה המעוררת מצוקה באשר למגורי הבן עם הוריו הייתי ממליצה לפנות ליעוץ אצל מטפל משפחתי מוסמך היכול לבדוק ולהעריך בפגישת היכרות מהם הכוחות הפועלים, מהו הכיוון הרצוי לפתרון והאם יש צורך בהתערבות מקצועית נוספת כליווי למשפחה.

כן, על הילד לעזוב את הבית כדי להיות מסוגל לחזור אליו עם משפחתו המורחבת
וכפי שאמר אריק פרום:

"יש פרדוקס, ובמובן מסוים אפילו טרגיות, ביחסי אם וילד. הם מחייבים את האם להבעת אהבה עמוקה, ועם זאת אהבתה זו חייבת לסייע לילד לגדול ולהינתק ממנה כדי להיות עצמאי לגמרי".