מאת: ד"ר דניאל גוטליב

פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך

מנהל קליני – מכון שינוי, הרצליה

מערכת היחסים שלנו עם אחינו ואחיותינו מלווה אותנו, למעשה, במשך כל שנות חיינו – משנות הילדות ועד לגיל הזהב – זמן רב מאד לאחר שהורינו הולכים לעולמם. עם זאת, הנושא של מערכת היחסים בין אחים לא תמיד זוכה לתשומת לב רבה בספרות המקצועית וזאת על אף ההשפעה שיש לו על עיצוב האישיות שלנו מחד וההתנהלות שלנו בהמשך החיים מאידך. מערכת יחסים זו טומנת בחובה יתרונות רבים אבל גם קשיים אפשריים לא מבוטלים.

על מנת להבין את המורכבות ביחסים בין אחים, נחזור למקור הכי ותיק הדן בתולדות האנושות. אכן, נדמה כי ספר בראשית הוא המקום הראשון שבו מתוארות מערכות יחסים בין אחים ושם דווקא אנחנו נחשפים למורכבות וגם לבעייתיות של יחסים אלו אשר, במקרים קיצוניים, יכולים אף להגיע לשנאה תהומית כפי שהיה בהריגתו של קין את הבל ובמכירתו של יוסף על ידי אחיו. מעניין לראות כי לא רק שהייתה יריבות בין האחים אלא שבכמעט כל המקרים של מערכות יחסים בין אחים המתוארים בספר בראשית, אחד מהאחים, בדרך כלל הצעיר, היה המועדף על ידי ההורה. יתרה מזו, היה זה הצעיר אשר עקף את המבוגר והגיע, בסופו של דבר,  למעמד נשגב יותר של חשיבות והשפעה – מצב אשר בכל אחד מהמקרים גרם לקנאה נוספת ומוגברת ואף לשנאה. אבל מצב – כמעט גנטי – זה מצא לעצמו תיקון בספר שמות. גם שם גבר האח הצעיר – משה – על פני האח הגדול – אהרון – אלא שאהרון נחון, ככל הנראה, בבגרות, בתובנה ובתבונה מספיקות כך שלא רק שהוא הבין כי כישוריו של משה וייעודו עולים על אלו שלו, אלא שהוא גם הבין כי עליו לעמוד לימינו של משה ולסייע לו דווקא בדברים בהם הוא התקשה.

מערכת היחסים שלנו עם אחינו ואחיותינו הינה למעשה המקום הראשון שבו אנחנו לומדים איך להסתדר בחברה. אנחנו לומדים שלא הכל מסתובב סביבנו, שיש גם לאחרים צרכים, שאין אנחנו יכולים תמיד לקבל את כל מה שאנו רוצים מתי שאנו רוצים ואיך שאנו רוצים, וכי על מנת לקבל, לפעמים אנו צריכים גם לדעת לתת. אכן, עבור ילדים אשר אין להם אחים ואשר רגילים להיות מוקד תשומת הלב של ההורים, תמיד לקבל ראשון ולקבל ללא צורך לחלוק עם אחרים בין בדבר עצמו ובין בתשומת הלב של ההורה, הכניסה למערכת חינוכית לא תמיד פשוטה שהרי שם הכללים שונים לגמרי והציפיות והדרישות הן אחרות ולא מוכרות. עבור ילדים אלו קשה לפעמים לעמוד בתסכול אותו הם פוגשים.

הרבה נכתב בספרות המקצועית לגבי ההשפעה של המיקום של כל אח ואח בסדר הילודה והמשמעות לגבי תכני אישיות. אכן מקובל לחשוב כי האח הגדול נוטה לקחת על עצמו יותר אחריות באופן כללי וגם לגבי האחים שלו וכי הוא נכון יותר בתכונת מנהיגות או לפחות הוא רוכש את התכונה הזאת עם הזמן. לעומת זאת, הקטן זוכה לפינוק יתר מה שגורם לו פחות להתאמץ להשגת דברים. עם זאת, לעיתים קרובות אנו עדים למצבים של ילדים בוגרים אשר מגיעים לשלב בחיים שבו הם נדרשים לטפל בהוריהם המזדקנים ולא פעם ה"אח הגדול" אינו המבוגר שבחבורה כי אם אחד מהאחים הצעירים אשר מסוגל להבין טוב יותר את הנדרש  ממנו ואשר מצליח טוב יותר לגייס את המשאבים הנדרשים.

בזמן הילדות, ישנה חשיבות רבה לקבוצת האחים. אחים יכולים לא רק לתת תמיכה וחברות אחד לשני אלא יכולים לפעמים לשמש חטיבה אחת מול ההורים לדרוש את הדברים שהם צריכים. לקבוצת האחים חשיבות מיוחדת כאשר ההורים נמצאים במשבר בחייהם ואינם מצליחים להתפנות לגמרי לצרכים של הילדים. כך, לדוגמא, תמיכה של אח הופכת לחשובה מאוד כאשר הורה אחד נפטר ולא רק שאותו הורה כבר איננו אלא שההורה אשר נותר בחיים עסוק מאוד עם האבל שלו ועם התהליך של התארגנות מחדש בחיים. אותו הורה באופן זמני לא יכול להיות פנוי לילדים כפי שהיה בימים כתיקונם אבל האחים יכולים לשאוב תמיכה אחד מהשני. דוגמא נוספת קשורה למשפחות בתהליכי גירושין שם ההורים עסוקים יתר על המידה במאבקים כך שאין להם את הפנאי הרגשי עבור הילדים ולעתים אף פוגעים בהם נפשית. במקרים כאלו קבוצת האחרים יכולה לתת לעצמה תמיכה בכך שהיא שומרת כמה שניתן על שגרה ומאפשרת לחברים בה להביע את רגשותיהם ולהביע את דעותיהם מבלי שיהיה צורך לחשוש מפני תגובת ההורים.

אמנם יש כאלו הסבורים כי קנאה ויריבויות הינם מרכיבים מובנים במערכת היחסים בין אחים, אולם אין התכונות האלו חייבות להיות דומיננטיות ואין הן חייבות להגדיר את הקשר בין האחים. ייתכן ומידי פעם קנאה יכולה להיות בסדר בכך שהיא מדרבנת את המקנא להגיע לרמה גבוהה יותר של תפקוד וזאת בגדר "קנאת סופרים תרבה חוכמה." אבל בסופו של דבר, על ההורים לנהל ולווסת את היריבות בין הילדים. עליהם להיזהר שלא להראות העדפה לאף ילד על פני הילדים האחרים. על ההורים לדעת לראות את הכוחות ואת החולשות של כל ילד ולנסות להוציא מכל אחד את מרבית הפוטנציאל שלו. על ההורים לתת שכר לא רק להישגים, אלא – ובעיקר – על מאמץ וכאשר ילד אחד באמת מגיע להישגים שהם מעל ומעבר לאלו של שאר הילדים, על ההורה להיזהר שלא לגרום לילדים אחרים להרגיש שהוא אוהב את הילד הזה יותר או להעניק לו תנאים מעודפים. אין ספק כי קשה להורה להתייחס לכל ילד בצורה שווה – במיוחד כאשר ילד אחר מאכזב או מכעיס את ההורה – אולם על ההורה לזכור כי כאשר הוא זורע קנאה בין אחים, בסופו של דבר הוא פוגע בכל הילדים.

לגדול עם אחים מעמיד את האדם בפני אתגרים אולם, בסופו של דבר נראה כי היתרונות גוברים על החסרונות.

אז מה עושים?

1. הסר קנאה מעל לבך: לא יכול להתקיים קשר טוב בין אחים כאשר יש קנאה ביניהם. עלינו לקחת אחריות על החיים שלנו מבלי להאשים את הכישלונות שלנו על כך שיש לנו אחים שהם מצליחים יותר או אהובים יותר על ידי ההורים. מערכת יחסים טובה יכולה להתקיים רק בין שני האנשים הרואים את עצמם שווים בדברים שהם באמת חשובים בחיים.

2. תן וקח: לפני שניתן לקבל משהו מאח, אנחנו צריכים לדעת לתת. הנתינה לא גורעת מהחלקה שלנו. אם לא נוכל להיות למשענת לאחים שלנו, לא נוכל לצפות כי ימלאו תפקיד זה עבורנו. צריכים לתת לפני שמקבלים ולא להמתין לתת עד לאחר שמקבלים.

3. בלי טבלת אקסל: אין לנהל רישום מדויק לגבי מי נתן מה ומי קיבל מה. עדיף להיות במצב שנתתי יותר ממה שצריך מאשר להיות במצב שאתה חייב לאחרים.

4. מופת לילדים: הילדים שלנו תמיד מסתכלים עלינו. עלינו לשאול את עצמנו איך אנחנו רוצים שהקשר בין הילדים שלנו ייראה ואז לתת לילדים דוגמה חיה לכך באופן שבו אנחנו מתנהלים עם האחרים שלנו.

 לטיפול וייעוץ התקשר/י 09-9551973