דיכאון

העובדות הלא מדכאות על דיכאון
מאת: ד"ר נגה נבארו

 

יוסי (שם בדוי) היה פרפקציוניסט. הוא היה עובד מצטיין, השקיע את כל מרצו בפיתוח קריירה והתקדמות בעבודה, הוא לקח לעצמו מעט זמן ליהנות, לנוח ולבלות בחיק משפחתו. הערכת הסובבים אותו בעבודה ובחברה הייתה חשובה לו הרבה יותר מהערכתו את עצמו. נישואיו היו מספקים אך נפגעו עקב השקעתו הרבה בעבודתו. הוא היה בטוח שהמחיר כדאי.

בילדותו, תמיד חש כי בעיני הוריו הוא אף פעם לא היה "מספיק טוב". לכן, כאשר פוטר מעבודתו בעקבות צמצומים בחברה, חרב עליו עולמו. הוא הרגיש נבגד, מרומה וכעוס ונהיה מדוכא. אשתו הגיבה בחרדה ולחץ מה שגרם לו לרגשות אשמה ולשקיעה עמוקה יותר לתוך תחושות דיכאון קשות ולחוסר תפקוד.

התייעצות אצל פסיכיאטר הביאה לטיפול תרופתי אשר עזר לו במעט, אך תחושות הדיכאון הקשות חזרו שוב ושוב עם כל כשלון נוסף להתקבל לעבודה. נישואיו הגיעו למשבר ואז פנה יוסי אלינו לטיפול זוגי ומשפחתי.

הטיפול התמקד בכמה ערוצים:: הא.  פסקת מעגל הלחצים בבית ושימוש ב"זמן היקר" שיוסי נמצא בבית להעשרת הזוגיות והבנה עמוקה יותר של התהליכים שהוא וכל המשפחה עוברים בזמן זה. ב. המשמעות והקושי הכרוכים בבעיית ה"פרפקציוניזם" והשאיפה לשלמות ללא לאות. כמו כן,  גם השתמשנו בזמן הזה כדי  לחזק את הקשר בינו לבין ילדיו, שלראשונה מזה שנים יכול היה ליהנות מחברתם ותמיכתם הרגשית. הוא למד שיש ביכולתו להעניק לילדיו כה הרבה ממה שהם זקוקים. בנו שיפר בגדול את ציוניו בזמן קצר, והבת מצאה חבר לראשונה בתמיכתו. בפרק זמן קצר יוסי הפסיק את השימוש בתרופות נוגדות הדיכאון ולמד להשתמש בעצמו ובמשפחתו כנוגדי הדיכאון הטובים ביותר.

הדיכאון של יוסי היה במידה רבה תוצאה של מספר גורמים לא קטן.  חיבור בין תכונת האופי השואפת לשלמות בלתי מתפשרת, דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכים, הלחצים שנוצרו במשפחה, אשר החמירו והנציחו את רגשות האשם ותחושת הכישלון, התקשורת הזוגית הלוקה, חוסר תשתית רגשית תומכת מספקת במשפחה וכן עבר של ילדות לא קלה, ועתיד עמום ולא בטוח. כל אלה בנוסף לתפיסת עולם פסימית ופחדים כלכליים אשר החמירו מאד את המצב.
לו היה נשאר יוסי בטיפול תרופתי אנטי-דכאוני בלבד, או בטיפול פרטני, לא יכול היה לטפל במרכיבים המרכזיים של בעיית הדיכאון. התרופות היו אולי עוזרות זמנית אך הבעיות המרכזיות היו נשארות ומכרסמות שוב ושוב בנפשו ובקשריו עם אחרים. יוסי למד רבות מהחוויה הקשה אך החשובה הזו. חשובה ביותר הייתה ההכרה שהדיכאון שבו היה שרוי אינו מחלה ואינו מסתכם בחוסר איזון ביו-כימי (בעיות סרוטונין וכדומה).

הדיכאון הוא נושא שמדכא לחשוב עליו אך במרבית המקרים ניתן להתגבר עליו בקלות יחסית. אמנם לדיכאון סיבות רבות ומגוונות, אך יש גם הרבה אפשרויות להתערבויות קצרות-טווח אשר פותחו מתוך השקפה אופטימית יותר מבחינת ההבנה של התופעה ודרכי ההתערבות בה. למרות שאופנתי היום לדבר על החשיבות הביולוגית/גנטית /ביוכימית של הדיכאון, אנו יודעים שהנושא הרבה יותר מורכב.

כאשר נוצר מצב שהדיאגנוזה הרשמית של דיכאון ניתנת ליותר מ-20 מיליון אנשים בארה"ב, שלא לדבר על ישראל ומקומות אחרים, ומגמה זו רק הולכת וגוברת, ברור שאי אפשר לדבר רק על תוצאה של מרכיבים ביולוגיים וגנטיים. כשתופעת הדיכאון הופכת למגיפה, חייבים להסתכל גם על גורמים משפחתיים, קוגניטיביים, חברתיים, ערכיים, כלכליים פוליטיים ורוחניים.

"התיאוריה הביוכימית" לדיכאון אמנם צברה תאוצה בשנים האחרונות, ותוגברה באמצעות התקשורת כך שמושגים כמו "סרוטונין" (נוירוטרנסמיטר המקשר בין תאי העצב במוח) ו-"פרוזק" (תרופה אנטי-דיכאונית מסוג ה-SSRI ) הם שגורים כמעט בכל פה, אך אל לנו להתפתות לחשוב שבעיה מורכבת ורב-ממדית כמו דיכאון ניתנת לפתרון מלא על ידי מיקוד בפן אחד מתוך רבים המרכיבים והמשמרים אותה. אמנם יש מחקרים מדעיים המצביעים על חוסר איזון כימי במוח כאחד מיני גורמים רבים לתסמיני הדיכאון, אך ממצא זה אינו מעיד על כך שהפתרון הטוב ביותר הינו במתן טיפול תרופתי!

יתרה מזאת, המחקרים האחרונים מצביעים על כך שהתוצאות התרפויטיות הטובות ביותר מושגות באמצעות טיפול משפחתי וקוגניטיבי, בשילוב עם טיפול תרופתי רק במקרים החמורים במיוחד. כאשר מרכיב הטיפול הפסיכולוגי מושמט, הפרוגנוזה פחות מבטיחה באופן משמעותי.

לתיאוריה הביוכימית/גנטית ערך מועט במקרים כמו אלו של יוסי. מקרים אלה מייצגים את מרבית המקרים של הפונים לעזרה, אנשים מין השורה השוקעים לדיכאון משום שהם מתקשים להתמודד עם נסיבות חיים כמו נישואים כושלים, משברים משפחתיים, בעיות בריאות, בעיות קשות בעבודה או בחברה, אובדנים ורקע משפחתי שלא אפשר פיתוח כלים מתאימים להתמודדות טובה יותר.

ומה בנוגע לטיפול? במשך עשרות שנים מקצועות הפסיכיאטריה והפסיכותרפיה מיקדו את בעיית הדיכאון (כמו רוב הבעיות ה"נפשיות") בנפשו של הפרט בלבד, ולא לקחו בחשבון גורמים משפחתיים ובינאישיים בהמשגת הבעיה ובטיפול בה. ההקשר המשפחתי בו מתרחשת הבעיה הרגשית-נפשית-התנהגותית הוזנח, והבעיה הוגדרה כקושי אינדיווידואלי בלבד ללא התייחסות להשפעה של אחרים במשפחה על יצירתה ושימורה. על כן, לא רק שטיפולים נמשכו זמן רב מדי אלא גם האוצר הגלום במשפחה ככוח ריפוי ותיקון הוחמץ לחלוטין.

בעשורים האחרונים, עם התפתחות "הגישה המערכתית" בטיפול הרואה לעומק את דרכי הפעולה של מערכות משפחתיות ומערכות אנוש אחרות, התגלה הטיפול המשפחתי והזוגי ככלי רב עוצמה לטיפול יעיל ומהיר יחסית בבעיות הקשות ביותר ובשימור ההישגים לאורך זמן. אחד הקונצפטים החשובים ביותר בבסיס "הגישה המערכתית", הוא ההכרה שכל התנהגות (כולל כל התנהגות סימפטומטית) כנושאת מסר חשוב בתקשורת הבינאישית-משפחתית.

הדבר היחיד שידוע לנו בבטחה מלאה מכל המחקרים הוא שאף התנהגות לא מתרחשת בוואקום בינאישי, וכמעט אף התנהגות לא מתרחשת רק בגלל סיבות ביוכימיות או גנטיות. לכל התנהגות, ובעיקר לבעיות פסיכולוגיות, יש טריגרים וזרזים במישור הבינאישי ובעיקר בהקשר הזוגי והמשפחתי. יתרה מזאת, הדיכאון הוא לעתים רבות תוצאה של ניסיונות ופתרונות כושלים של הפרט ומשפחתו להתמודד עם השינויים והאתגרים הניצבים בפניהם במהלך החיים.

במכון "שינוי" אנו מחויבים לתת מענה טיפולי מקיף, התואם את בעיית הדיכאון מבחינת המורכבות והרב-ממדיות שלה, באופן שמקצר תהליכים ארוכי-טווח ומצמצם את הצורך והתלות בתרופות.

© כל הזכויות שמורות לד"ר נגה רובינשטיין – נברו ולמכון שינוי.

הערה: אי אפשר ללמוד את כל התורה על רגל אחת. דף זה נועד לספק מידע למשפחות אולם אינו יכול לבוא במקום התייעצות אצל גורם מקצועי מוסמך.

 

שיתוף:

אולי יעניין אותך גם

בזמן מלחמה

גירושין

דחיינות

קשב וריכוז ולקויות למידה

חוות דעת לבית משפט

משפחות עסקים

חרדות ופחדים

בעיות בזוגיות והתקשורת הזוגית

בגידות ופרידות

בעיות התנהגות של ילדים ונער

הפרעות אכילה

התמכרות לדיגיטל

ביטחון עצמי וקשיים חברתיים

מעברים ומשברים במעגל החיים

מגדר ומיניות

טיפול לקהילת הלהט״ב

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
דילוג לתוכן